wordpress com stats plugin

צרו קשר

אתם מוזמנים ליצור איתנו קשר במצעות המייל: shavtieli@gmail.com           או בטל' 052-8785757

נושאים: | 5 תגובות »

5 תגובות

  1. מאת שרון :

    האם אתם גיל ומירב מיקנעם?

  2. מאת רותם :

    לגילי ומירב המדהימים,
    שמי רותם, אני בחורה דתייה, בת 21ואמא לתינוק בן 10 חודשים. הגעתי לאתר שלכם לאחר שקראתי קטע אחד בnrg ופשוט לא יכלתי להפסיק לקרוא, קראתי פרק פרק מההתחלה ועד הסוף!אני מזדהה עם התחושות של הרצון לעשות הכל בשביל הילד שלכם כל כך! לצערי אין לי הרבה במה לעזור לכם (הכסף הוא לא משאב שמצוי אצלנו לרוב) ולכן הדרך היחידה שלי (וחס וחלילה אני לא ממעטת בערכה) היא תפילות עבור סופי. רציתי להגיד לך שמבין השורות של הפרקים השונים, ראיתי זוג מדהים, עם המון המון כוחות, שלמרות הכל (במלוא מובן המשמעות של הכל!!!) ממשיך לתפקד, בחיי הקצרים עברתי לא מעט דברים קשים, וגיליתי שהאמונה וכח הרצון הם לפחות 50% מהדרך אל ההצלחה! אני בטוחה שסופי מקבלת מכם המון כוחות, ומתפללת שבאמת תעברו את זה כמו גדולים!
    אני לא יודעת איזה עוד עזרה אתם צריכים עוד חוץ מכספית, אולי אם תוכלו לכתוב למייל, או באתר עוד דברים שאתם צריכים בהם עזרה אוכל לנסות לעזור בעצמי או למצוא את הגורמים המתאימים!
    המון בהצלחה… מתפללת בשבילכם!

  3. מאת גילי ומירב :

    רותם המון תודה על כל החיזוקים.
    הפרקים שפורסמו הם פרקים מתוך ספר המספר על מה שעברנו לפני מספר שנים.
    התינוקת שלנו היא כיום ילדה בריאה ומאושרת.
    ישנם ילדים אחרים הזקוקים ברגעים אלה לכל התפילות והעזרה. אחת מהן היא סופי אשר מופיע קישור לאתר שלה אצלינו באתר.
    תוכלי ליצור קשר דרך שם או דרכי אם יהיה בכך צורך.
    יישר כוח
    גילי

  4. מאת קרינה :

    גילי ומירב אני כמו רותם לאחר כתבה קצרה באתר NRG כל כך נסחפתי להמשיך לקרוא את כל הפרקים אני בהריון בחודש 8 ונורא היתרגשתי מהפרקים אומנם מאוד קשה לעיכול אך מציאותי המחלה לצערי קרובה אלי מאוד (סבא ובן זוג לשעבר שחלה) רציתי להגיד לכם שאתם באמת אנשים מיוחדים והכוחות והיחד שלכם יכול רק ללמד ולהראות שיש סיכוי והאופטימיות זה התרופה הטובה ביותר לחיים אני ממש שמחה לשמוע שכרגע הילדה בסדר והייתי מאוד שמחה לדעת ולקרוא פרקים נוספים במידה ויש

  5. מאת עמוס :

    גילי ומירב יקרים
    היומן שלכם מעורר התפעלות על המסירות והנחישות לקחת אחריות על הטיפול בכם ובבתכם ועל כוחות האמונה והאהבה שבכם.
    גם אני (כמו ד"ר לוי) חושב שלא כל כך חשוב מה באמת עבד בשביל בתכם, העיקר שמצבה השתפר.
    לדעתי לכל אדם תגובות אינדיבידואליות לטיפולים מסוגים שונים ולכן המחקר, על אף חשיבותו, לא פותר את המקרה של החולה הספציפי הנוכחי אליו יש להתייחס לגופו של עניין, עם אהבה ואכפתיות ולא כעוד מקרה או כמחלה.