wordpress com stats plugin

פרק 1: הריון

מירב

כשחזרנו מירח הדבש גיליתי שאני בהריון. הרגשתי מאד נשית, נהניתי מהשינויים שבאו על גופי וקיבלתי באהבה את מצבי הרוח. הפסקתי לעשן ולשתות קפה, נחתי והרגשתי בריאה. את החששות שעלו מתוכי ניסיתי לקבל בהשלמה.

ציפיתי בהתרגשות לבואה של בתי לעולם. בשבילי היא היתה מלאך זעיר שעומד להגיע לכאן, דרכי, ורציתי לעזור לה. יחסתי חשיבות עליונה למגע הראשון ביני לבין התינוקת, להנקה הראשונה, לקולות הראשונים, למה שהיא תרגיש כשתגיע לעולם, למי שיהיה שם כדי לקבל אותה. רציתי בשבילה קבלת פנים נכונה.

מבין האפשרויות הקיימות, לידת בית נדמתה לי כחוויה הטובה ביותר. רציתי ללדת לידה טבעית, בסביבה נעימה, תומכת ואינטימית. בחרתי מיילדת בית בעלת קליניקה פרטית, והתכוונתי ללדת בה.

התלבטתי אם כדאי לקחת את התינוקת לבית-חולים לבדיקה אחרי הלידה או שכדאי להזמין רופא פרטי. לראשונה בחיינו בדקנו את שאלת החיסונים, ונחשפנו להיבטים אחרים של הולדה וטפול בילדים. התחלנו להרגיש שאנחנו רוצים לגדל את הילדים שלנו בדרך שונה במידה רבה מהדרך המקובלת שלמדנו.

גילי

בוקר אחד התעוררתי ושמעתי את מירב בוכה. היא אמרה שיש לה דימום. נסענו מיד לקופת-החולים. אחרי בדיקת אולטרסאונד הרופאה אמרה למירב שהיו לה תאומים ושהיא הפילה אחד מהם. אחר כך בא רופא בכיר יותר, ושוב אולטרסאונד. הוא אמר שזה שטויות, השליה זזה והכול תקין. ריגש אותנו מאוד לשמוע ביום ההוא את הדופק של העובר, לראות את התזוזות הקטנות בתוך הבטן של מירב.

כעבור כמה שבועות הלכנו שוב לאולטרסאונד, הפעם אצל ד"ר עברי, מנהל מחלקת יולדות בבית-חולים בדרום. הוא אמר שהכול תקין, וקבע שזוהי בת – "תשעים ושמונה אחוזים". באנו לבקר את ד"ר עברי פעם בחודש, בטיפת חלב, למעקב שוטף. כשהיה בודק את מירב הוא נהג לענות לשיחות טלפון. ביד אחת היה מחזיק את הסורק מעל הבטן של מירב ובשניה היה מחזיק מכשיר פלאפון. בפגישה האחרונה איתו מירב הייתה כבר בחודש תשיעי. הוא מישש לה את הבטן ואמר: "העובר התיישב טוב בבטן, עם הראש כלפי מטה. הכול כבר מוכן לקראת הלידה".

מירב קצת פחדה שמשהו ישתבש, אבל אני חשבתי שאלה פחדים טבעיים, שחולפים בראשה של כל אשה בהריון. היה לנו אמון בסיסי שהכול יהיה בסדר. אמרנו לעצמנו שגם אם יגידו לנו שעומד להיוולד לנו ילד אוטיסט, עדיין נלד ונגדל אותו. החלטנו להאמין בחיים, האמנו שממילא איש לא יכול לדעת מה יהיה. ובכל זאת, כדי להרגיע את הפחדים הקטנים האלה, התחלנו גם במעקב פרטי אצל ד"ר רן שועלי, רופא מיילד, מנהל מחלקה בבית-חולים גדול בירושלים.

מירב

למרות כל הבדיקות לא נרגעתי. משהו בי עדיין דאג לשלומה של התינוקת שלנו, והמעקב הרפואי לא נתן מענה אמיתי לשאלות שלי. הבדיקות התבצעו בסביבה מנוכרת על-ידי אנשים מרוחקים שפשוט מבצעים את עבודתם, והתשובות שקיבלתי היו אוטומטיות על-פי הספר. אמונתי בלידה בבית התחזקה.

גילי

לקראת הלידה העזנו לעשות דברים שלא הרשנו לעצמנו לפני-כן. שכרנו בית קרקע יקר ומאובזר היטב, עם חצר ובה פיסת דשא שעליה דימיינו את התינוקת שלנו עושה את צעדיה הראשונים. ידענו שהלידה היא הזדמנות עבורנו להצמיח שורשים. קבעתי פגישה עם העורך של העיתון המקומי כדי לקדם את העבודה שלי באילת.

נושאים: בריאה - הספר | אין תגובות »

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.