wordpress com stats plugin

פרק 11: כימותרפיה

גילי

ברגע אחד הפכתי מאב פוטנציאלי לאב שכול פוטנציאלי. לא זכיתי להיות בלידה של התינוקת שלי. יכולתי רק ללוות אותה בזמן שלקחו אותה בקופסת פלסטיק אחת, לקופסה אחרת. שם העבירו אותה הרופאים את הפרוצדורות המתאימות לפרוגנוזות שלהם לגביה. אין לי פנאי להעמיק פנימה ולהבין מה קורה שם בחוץ, מה קורה בתוכי.

אני חושב שהייתי מתנגד לטיפול כזה לעצמי, אבל זו הבת שלי, אני אומר למירב, והמחויבות שלי אליה גדולה מהמחויבות שלי לעצמי. אנחנו לא מוצאים שום טיפול אחר, מחכים ממש עד הרגע האחרון לתשובה מהרב פירר, אבל נראה שאין לנו אפשרות להמשיך לחכות שמשהו יגיע. בלב כבד אנחנו מאפשרים להם לבצע את הטיפול.

מירב

הטיפול הכימי מתחיל. שבע שעות שבהן מוזרקות אל הגוף הזעיר שלה שתי תרופות בזו אחר זו: קרבופלטין ו-VP-16. חזרנו וביקשנו מהרופאים שיוודאו שהמינונים מותאמים לגיל, לגוף ולמשקל. התינוקת שלנו בת תשעה ימים ומשקלה שני קילוגרם ושש-מאות גרם.

אנחנו משכנעים את עצמנו לתת לזה הזדמנות, אולי זה באמת יעזור. עדיין מקנן בי ספק מייסר. "ששש…", אני משתיקה את הספק, "לא מצאנו שום אפשרות אחרת".

אני מחזיקה אותה חבוקה בזרועותי כל שבע השעות, למורת רוחן של האחיות.

אנחנו מסרבים לתרופה נגד הקאה, כדי להימנע מעוד תרופה וגם כדי לקבל אינדיקציה לתגובת הגוף שלה לטיפול הכימי.

גילי

בארבע השעות הראשונות עם הקרבופלטין היא מתנהגת כרגיל, אבל מרגע שמתחיל הטיפול ב-VP-16 היא בוכה בלי הפסקה, שלוש שעות עד שהחומר מוחדר לגופה עד תום. אני מרגיש שהחומר השני רעיל יותר עבורה.

מירב

"ילדה שלי, אהובה שלי, אני מקווה שהטיפול יעזור לך ושבבוא העת גם נצליח להביא אותך לניתוח".

אני מחבקת אותה בזרועותי, מייחלת שהכאב יעבור אלי וייחסך ממנה. מלאך קטן. אנחנו דבוקות בחיבוק עור אל עור, וברגעים האלה אני ממש מרגישה את החומר. הראייה שלי מתערפלת, כאילו שאפתי אקונומיקה. אני מסוחררת, טעם כימי בפה. האם עצם החיבוק, המגע של עור בעור, יכול להעביר אלי תחושה כזו? אני מזוהה אתה כל-כך, אנחנו גוף אחד.

לילה ארוך, וסוף-סוף הבוקר. עכשיו היא נראית רגועה. ילדה שלי אמיצה. כאילו כלום. היא מתעוררת רעבה ועירנית, והכול נראה בסדר. הלוואי ובכך זה יסתכם. איבאן לוי אמר לנו שלא יהיו תופעות לוואי, כנראה.


נושאים: בריאה - הספר | 4 תגובות »

4 תגובות

  1. מאת מיכל :

    ליבי איתכם,הורים טריים וכל כך כאובים,
    אני מתפללת לשלום הקטנה,הלוואי והייתי יכולה לעשות עוד משהו,
    האם יש משהו שאפשר לעשות למענכם?
    ומה שלומה היום?
    הרבה אהבה וחום,מיכל

  2. מאת גילי ומירב :

    תודה,
    על התפילות וההבנה ועל הצעת העזרה.
    תודה לכל מי שמזדהה ומגיב ולכל אלה שנכנסים וקוראים….
    התינוקת היא היום ילדה בריאה ומדהימה,
    אבל לא הייתי רוצה להקדים את המאוחר.
    גילי

  3. מאת אריאל :

    האם שמעתם על ה B-17 או בשמו מקצועי laetrile. אחוז ההצלחה של החומר הטבעי הזה עומד כיום על כ 85%, לעומת הכימו שעומד על 15%. אבדתי אם ואחות למחלה הארורה הזאת, עוד לפני שידעתי על החומר הנ"ל. היום אני משתמש בו כחומר מנע. החומר מופק מגלעינים של מישמש ועוד כמה פרות. תעשו חיפוש בגוגל. הסיכוי שלכם גדול יותר אם לא תיתנו לעולל את החומר הרעיל הזה שנקרא כימו.
    עוד דבר, האם ידעתם שיש היום יותר אנשים שמטפלים בסרטן (רופאים אחיות וכדומה) מאשר חולים? דבר אשר מפרנס המון אנשים שלא רוצים לוותר על מומחיותם ו/או פרנסתם.
    בבקשה תבדקו את הקישור שהוספתי כדי לקבל מושג.
    http://www.1awesomeb17site.com/
    כולי תיקווה שכך או אחרת תמצאו מזור ומרפה לביתכם ולא תפסידו אותה בתור שפן ניסיונות לרופאים שמחפשים "מקרים מעניינים" שחושבים שהם שליחו של הקדוש ברוך הוא. אם כל הכבוד ויש כבוד, לכבוד הרב פירר הוא כולו מאמין של הרפואה הקונבנציונלית בלבד.

  4. מאת » ארכיון הבלוג » Against All Odds :

    […] גילי ומירב: תודה, על התפילות וההבנה ועל הצעת העזרה. תודה לכל מי שמזדהה ומגיב ולכל אלה שנכנסים וקוראים…. התינוקת היא היום ילדה בריאה ומדהימה, אבל לא הייתי רוצה להקדים את המאוחר. גילי […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.