wordpress com stats plugin

פרק 9: שלום אונקולוגיה

גילי

אחרי הפגישה עם ד"ר לוי מירב משתחררת ממחלקת היולדות, ואנחנו הולכים יחד לבית-החולים לילדים, להעביר את התינוקת שלנו אל המחלקה האונקולוגית. בחדר יש שתי מיטות, והתינוקת שלנו מקבלת את המיטה הקרובה יותר לדלפק האחיות. ד"ר ליבר דאגה למכשיר נייד לטיפול באור, ולמרות המוניטורים והמכשירים, יש סביבנו תחושה ביתית כמעט.

מירב

הילדה שלנו חיונית ומגיבה, ואנחנו נקשרים אליה יותר ויותר. משהו בנו רוצה כל הזמן להמשיך לחפש. אנחנו יוצרים קשר עם שני מטפלים בתזונה, אנשים ידועים שריפאו את עצמם מסרטן. הם לא מוכנים לדבר אתנו. אני מרגישה שהם פוחדים לקחת אחריות, ולא עוזרים ההסברים שאנחנו יודעים שהאחריות היא שלנו. אנחנו לוחצים, ואחד מהם נבהל לשמוע שמדובר בתינוקת, ומתנער. מטפלת ידועה אחרת מסכימה לבסוף להפטיר: "כל מה שאני יכולה להגיד לך הוא שהרפואה תהרוג אותה", ומוסיפה, "את יכולה לשפר את התזונה שלך כדי להביא את החלב שלך למצב אופטימלי, אבל זה לוקח הרבה זמן. מצטערת, תעשי את זה עם הילד הבא".

גילי

יואב סוף-סוף מגיע. לא ראיתי אותו מאז אותו ערב בו הבאתי לו את מכונת הכביסה. הוא ממליץ לנו על נטורופת שניסה לעזור לסבתו שגססה מסרטן. קוראים לו שאול שדות, ואנחנו מטלפנים אליו ומבקשים שיבוא לישיבה שבה יציגו בפנינו הרופאים את תוכנית הטיפולים. לפני הישיבה נותן לנו שאול דפים מודפסים עם עצות תזונה והמלצות על פטריות ועל תוספי מזון. "טיפלתי עד היום באלף חולי סרטן, וכולם עדיין חיים." הוא אומר "אני מכיר את כל הטריקים של הרופאים, ואני אוכל להגיד לכם אם הנתונים שלהם אמינים".

מירב

אנחנו פונים אל נטורופת מפורסם, מתמחה בסרטן, והוא מגיע לבית-החולים ומייעץ לי מה לאכול ואיזה ויטמינים לקחת כדי שיעברו בחלב. אנחנו מבקשים ממנו תמיכה: שילווה אותנו לפגישות עם הרופאים. הוא מספר שהוא תוקף בדרך כלל את הרופאים ומתנגד לטיפולים קונבנציונליים. אנחנו מבקשים גם שיבדוק את המחקר שעליו סיפר לנו איבאן לוי ושיכנס אתנו לפגישה עם הרופא.

גילי

אנחנו נכנסים לישיבה, ושאול שדות פותח את המחשב הנייד. ד"ר איבאן לוי מציג את הנתונים: יש למחלקה ניסיון טוב בטיפול במחלה הזאת, המחקרים מצביעים על סיכויי הצלחה של שמונים וששה אחוזים. ד"ר לוי מחלק לנו דפים באנגלית מהמחקר שנערך על הפטובלסטומה פה בבית-החולים. פרופסור ליבר אומרת שזה הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות, וד"ר מול מסכימה אתם. הנטורופת מתרשם שהרופאים מציגים נתונים משכנעים מאוד בנוגע לתגובה הטובה של הסרטן הזה לכימותרפיה. נראה שהוא מתרשם לא מעט גם מדרך הפנייה שלהם אליו – ד"ר שדות. "הם משתמשים בתרופות קלות מאוד, תנו צ'אנס לטיפול", הוא מציע לנו, וגובה אלף שקלים: "זה מאתיים שקל לשעה, ואני מחשיב גם את שלוש השעות שלוקח להגיע מאזור רחובות וחזרה" – ואנחנו נפרדים.

אחרי הישיבה נכנסת אלינו לחדר ד"ר מול ואומרת ששמעה מהעובדת הסוציאלית שאני לא מרוצה מהמחלקה. היא מצטטת דברים שאמרתי בשיחה עם מיכל, ואני מבין שאסור לסמוך על איש בבית-החולים. בלילה אני מדבר עם ברי, אב ותיק במחלקה, שבנו מאושפז במיטה שליד מיטתה של בתי, והוא מציע לבקש להחליף את מיכל בעובדת סוציאלית עם יותר ניסיון.

מירב

הזמן דוחק. אווירת לחץ בלתי נסבלת. אין לנו תשובות. הם מבטיחים סדרת טיפולים כימיים עדינים במיוחד, אבל אנחנו חוששים ומקווים להבין משהו חדש. אנחנו רוצים לדחות את הכימותרפיה עד שתגיע התשובה מהרב פירר. האווירה בינינו לבין הרופאים מתוחה מאוד. הם אומרים שהטיפול חייב להתבצע עכשיו! מיד!

גילי

אנחנו מחכים לתשובה מהרב פירר, והיא לא מגיעה. מפעם לפעם ניגש אלינו ד"ר לוי ושואל בנימה משועשעת אם כבר קיבלנו תשובה מהרב. אנחנו מתייעצים עם עורכי דין. אמא של מירב, שהיא עורכת-דין במקצועה, מביאה לנו העתק של חוק זכויות החולה, ואת החוקים הנוגעים לאישפוז מרצון ולאישפוז בכפייה. אנחנו לומדים את החוק ומשננים אותו. פרופסור ליבר נעשית לנו מעין אשת סוד, מייעצת ומסבירה בנוגע לבדיקות שעוברת התינוקת שלנו.

בלילה אני משכנע את מירב ללכת לישון במלונית שסידרה לנו מיכל העובדת הסוציאלית. יואב מתנדב להתלוות אליה, וברי מבטיח לעזור לי בכל מה שצריך. אני נשאר עם התינוקת שלנו במחלקה האונקולוגית, פעם ראשונה לבד. ברי מרים אותה מפעם לפעם על הידיים, וסוף-סוף היא נרדמת.

בשתים עשרה בלילה מתחלפת המשמרת, והרופא התורן, ד"ר מתן רוצה לקחת ממנה דם, בפעם הרביעית ביום הזה. אני לא מוכן להניח להם לקחת ממנה עוד דם, רק בגלל נוהלים של חילופי משמרות. "ההמוגלובין שלה יורד מבדיקה לבדיקה", אני מנסה להסביר לרופא, "ואין שום סיבה שלא תחכו עד הבדיקה של הבוקר".

ד"ר מתן מטלפן לד"ר פיין, הכונן הבכיר של הלילה, ופיין מבקש לדבר אתי בטלפון. "לפי הנוהלים", הוא מסביר לי, "לוקחים דם בכל משמרת, ואם אתה לא מרוצה, אתה יכול לקחת את התינוקת שלך למקום אחר. המצב הוא כזה", הוא מרחיב, "שאם לא תסכים לבדיקה, לא נוכל לטפל בתינוקת בכלל, וניאלץ לנתק אותה מהעירוי ומכל המכשירים".

אני עט על ההזדמנות: "מעולם לא חתמתי על בקשה לאשפוז של הבת שלי, ועד עכשיו ההסכמה שלי היתה מכורח הסכמה של מעשה. אני לא מסכים שיקחו לתינוקת שלי כמויות כאלה של דם, ואשמח למצוא מקום שפוי יותר, שבו לא ינהגו בתינוקת בת יומה, ששוקלת רק שני קילוגרם וחצי, באגרסיביות כזו רק בשם השמירה על נוהלים".

ד"ר פיין נבהל וחוזר בו מדבריו.

יום ב' 9.12

מירב

אני מתעוררת מכאב עצום שמפלח את לבי. הלילה הזה בלעדיה, ארוך מדי, ומתוך שינה אני מתגעגעת אליה עד שהעצב מעיר אותי. אני נדהמת לגלות שהבגדים שלי והסדין רטובים לגמרי. כל-כך רציתי להעניק לה, ובשנתי הגיר גופי כמויות אדירות של חלב.

גילי

ד"ר לוי נכנס בבוקר אל החדר, מתיישב ליד מיטתה של התינוקת, ומספר לי על הלך הרוחות במחלקה: "אני בא עכשיו מישיבת צוות שכינס ד"ר פיין. הוא ביקש להתחיל בהליכים לשלילת האפוטרופוסות, אבל בסוף שכנעתי אותם שאתם בסדר, ושרק צריך לשבת אתכם ולהסביר לכם כל דבר. אמרתי להם שאני אדבר אתך, ובינתיים הם לא יתחילו בשום הליכים מידיים, אבל אתה חייב לאפשר לנו לעשות את העבודה שלנו. מצדי", הוא אומר בטון אבהי, "אני אשב לדבר אתך פה כל היום עד שתשתכנע".

נושאים: בריאה - הספר | 8 תגובות »

8 תגובות

  1. מאת מיכל :

    מזעזע. האטימות של הרופאים

  2. מאת דניאל :

    כל הכבוד לכם,
    דניאל

  3. מאת עדי :

    לגילי ומירב
    קראתי את כל הפרקים בשקיקה. מדהים כמה בעידן חוק זכויות החולה רופאים עדיין מרשים לעצמם לחרוג מהכללים האתיים.
    אני רואה שאתם יודעים את זכויותיכם, ורוצה לחזק אתכם בעמידה האיתנה על זכותכם וזכותה של בתכם לקבל את הטיפול שאתם רוצים שהיא תקבל.
    אני מאחלת לכם רפואה שלמה במהירות ושתמשיכו באומץ לב לשתף גם אחרים שיוכלו ללמוד מניסיונכם.
    שולחת אליכם אנרגיות חיוביות
    עדי

  4. מאת אמא אחת :

    גילי ומירב יקרים,
    אני עוקבת בדריכות רבה אחר הפרקים שאתם מפרסמים. כל הכבוד על הכתיבה האמיצה והחושפנית. אני מושכנעת שאתם עושים שירות מאד חשוב לכל הורה – הרי כולנו עומדים לא פעם מול רופאים שחצניים…..ממתינה בקוצר רוח להמשך הקורות אתכם.
    ופידבק טכני קטן- הפונט שבחרתם לאתר מקשה על הקריאה. ה"ל" שיורדת מהשורה מאמצת את העיניים. פונט אריאל שהוא המקובל ביותר באינטרנט הוא גם הקריא ביותר. אשמח אם תשקלו לעבור אליו. תודה!

  5. מאת גילי ומירב :

    תודה!
    עברנו לפונט אחר. מקווה שזה יותר טוב.
    גילי

  6. מאת קרן, אמא לעתיד (מקווה) :

    ליבי איתכם. קוראת ובוכה.
    אני בהריון שמסתבך מרגע לרגע, הבדיקות לא טובות, בזו אחר זו, אנחנו מתפללים מקווים וחסרי אונים.
    נתתם לנו כח. תודה.

  7. מאת גילי ומירב :

    מתפלל איתכם ומקווה לטוב.
    הלוואי ותמשיכו להתחזק ותרגישו קצת פחות חסרי אונים.
    גילי

  8. מאת » ארכיון הבלוג » Against All Odds :

    […] אמא אחת: גילי ומירב יקרים, אני עוקבת בדריכות רבה אחר הפרקים שאתם מפרסמים. כל הכבוד על הכתיבה האמיצה והחושפנית. אני מושכנעת שאתם עושים שירות מאד חשוב לכל הורה – הרי כולנו עומדים לא פעם מול רופאים שחצניים…..ממת� �נה בקוצר רוח להמשך הקורות אתכם. ופידבק טכני קטן- הפונט שבחרתם לאתר מקשה על הקריאה. ה”ל” שיורדת מהשורה מאמצת את העיניים. פונט אריאל שהוא המקובל ביותר באינטרנט הוא גם הקריא ביותר. אשמח אם תשקלו לעבור אליו. תודה! […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.