בריאה הוא סיפורה האמיתי של תינוקת שנולדת עם גידול בכבד ושל שני ההורים שלה, שמחליטים להקשיב ללב שלהם ולא לרופאים.

לאחר שבגיל תשעה ימים התינוקת של גילי ומירב מקבלת טיפול כימותרפי שמתברר כקטלני וחסר סיכוי, הם מחליטים לא להמשיך בטיפול. במהרה הם מוצאים עצמם נרדפים על-ידי הרופאים של התינוקת, שפונים לבית-המשפט מתוך דרישה לאשפז אותה בכפייה.

הספר "בריאה", שפרקים ממנו פורסמו ב"מעריב NRG", כתוב כמעין יומן המסופר בקולותיהם של שני ההורים. העלילה הדוקומנטרית הולכת ונפרשת ותוך כדי כך סוחפת את הקורא לתוך סיפור מתח מורט עצבים שלא נותן מנוח גם לאחר סיום הקריאה.

תגובות אחרונות באתר:

• גילי ומירב: שלום לכולם! מי שמעוניין יכול לקרוא כעת את 25 הפרקים הראשונים של הספר דרך האתר. בשבילנו זהו עוד שלב במסע שלנו להביא את הסיפור שלנו אל תוך לבכם. פעמים רבות בדרך נתקלנו בחומות ובתהומות אך בכל מקרה היתה זו דרך מספקת ומלמדת ביותר עבורנו. אנחנו מקווים שנזכה להיות עבורכם כמו טיפות המים המעצבות סימנים בסלע. כל אחד ואחת מכם מוזמנים לראות עצמכם כטיפות נוספת החוברת אלינו להפוך ביחד לגל אחד גדול של מודעות. אנחנו מבקשים מכם לעשות מאמץ כדי לא לטבוע בים הפרטים הקטנים אלא לראות את האמת הגדולה המנסה להתגלות מתוכם.כל טוב! גילי
• פנינה חלף: גילי יקר , שמעתי אותך היום בתכנית הבוקר, . סיפורכם נגע לליבי ,”ישר כח” על הוצאת הספר ,חשוב מאוד שסיפורכם יופץ בכל הערוצים . צדקת שאמרת שהרופאים אינם אלוהים אלא בעלי מקצוע ויש לבדוק,להתייעץ, לקרוא מחקרים הרי לא לשווא נאמר ש “מידע זה כח” מאחלת לך בריאות שלמה ושנים רבות של אושר למשפחתכם פנינה
• רותם שפע: ת ב ו ר כ ו ! מי ייתן והסיפור שלכם ישמש עוד נדבח להתעוררות הנדרשת לנגד האיוולת המימסדית… חוצמזה בקרוב אני מעלה חנות אינטרנטית אשמח למכור את ספרכם תודה ושנה טובה רותם
• גילי ומירב: תודה לכולכם! לכל מי שליווה אותנו, לכל מי שקרא והגיב, לכל מי שתמך ופרגן ולכל מי שנתן לסיפור שלנו לגעת בו. הספר מוצע כעת למכירה במהדורת דפוס ערוכה ומסוגננת. ניתן גם לרכוש גרסה דיגיטלית של מהדורת הדפוס תמורת סכום סימלי של 30 ש”ח. אנחנו נמשיך להיות כאן בשביל כל מי שירגיש צורך לפנות אלינו באמצעות המייל או האתר. שתהיה לכולנו שנה טובה ובריאה גילי ומירב
• שירן: לאחרונה רכשתי את הספר,אני חייבת לציין שחווית הקריאה של הספר הייתה טובה בהרבה מהמעקב השבועי אחרי האתר, מהרגע שקיבלתי אותו לא יכולתי להורידו מידיי, הרגשתי איך אני מלווה אתכם לאורך כל הדרך, כשאני הולכת לאיבוד בין הדפים. תודה לכם על התושייה שעוררתם בי, למדתי בזכותכם שתמיד יש עוד דרך שאפשר ללכת בה ושתמיד הבחירה היא בידיי
• מרינה: בתגובה של רוני טל לפרק “המשפט” כתוב כי מדובר בפרק אופטימי. מצד אחד, אכן יש בו תפנית חיובית בעלילה. מצד שני, אני חושבת עד כמה הפרק הזה פסימי, שכן המשפט הוא משחק מזל ולו היו נופלים לידיו של שופט אחר, יתכן והיו מאבדים את בתם.
• רונן: אני עוקב בהתרגשות אחרי סיפורכם. עד לפני מספר שנים גם אני הייתי בטוח שרופאים הם אלילים, או לפחות קוסמים גאונים. מאז קרו מספר דברים שגרמו לי להבין שהם בעלי מקצוע כמו כל אחד אחד, עם אינטרסים אנושיים, חומריים. גם בלי לדעת את כל הפרטים ובלי לברר באופן אובייקטיבי את הצד השני של התמונה, הסיפור שאתם מציגים מאוד מתאים לנסיון שלי עם רופאים. אני משוכנע שלא כולם רק תאבי יוקרה ובצע, אבל לפחות רובם רחוקים מאוד מהקדושה שכל כך הרבה אנשים נוטים לייחס להם. ברור לי שמעטים, אם בכלל, מייחסים משקל לשבועת הרופא. תודה על פירסום הסיפור. זה מאוד מעודד ומחזק את מי שראה את המערכת מזווית דומה לשלכם וחשב שהוא די לבד במאבקים שלו, כשהסביבה הקרובה לא תומכת, כי לא יכול להיות שיודעים יותר טוב מרופא ולא יכול להיות שיש לרופא כוונה שונה משליחות אלוהית לעזור לכל אדם המגיע אליו. המון תודה על ההשראה. מאחל לכם את כל האושר בעולם, רונן
• ורד: מחכים כבר לפרק הבא תהיו בריאים תודה על שאתם חולקים את סיפורכם עימנו!
• מאיה: אני עוקבת כבר זמן רב וקוראת כל מילה, מעריצה ונדהמת מכוחותיכם הנפשיים והפיסיים, מהאומץ להקשיב ללב ולעמוד ממש מול כל העולם.. כואב מאוד לקראו ולקלוט באיזו מציאות רפואית אנו חיים, אבל..הכי מכווץ את הלב לקרוא על הבגידה הנוראית והאכזרית של המשפחה שלכם! אני כל כך שמחה שהצלחתם במאבקכם וזכיתם בילדה בריאה (כבר לא יכולה לחכות לפרקים עם הסוף הטוב כמה מזל יש לה לילדה הזו- שנולדה דוקא לכם! אתם מודל להשראה והתחזקות- יישר כוחכם!
• נגה: הסיפור שלכם מדהים. במיוחד מדהימה אותי היכולת שלכם להגן על בתכם. מהתנסות קצרצרה עם תינוק בבית-חולים ברור לי שהפרוש שאתם נותנים להתנהגות הרופאים הוא נכון. וזה מפחיד מאד.
• אריאל: אכן לאחר קריאה יותר מעמיקה הבנתי שיש גיל ויש גילי.
• גילי ומירב: אריאל שלום. התגובה של גיל לא באה מאיתנו. מודים לך על השיתוף ומאחלים לך הרבה בריאות והצלחה.
• אריאל: סליחה על הבורות, (אריאל מפגין בורות, אך חושב את עצמו לידען בנושא) לא טענתי שאני מומחה למשהוא ו/או ידען. בסך הכל נתתי את מעט הידע שיש לי. את האתר הזה נתתי בתור דוגמה אבל יש הרבה מאוד אתרים בנושא. מעבר לזה למה התגובה המזלזלת במישהו שרוצה לעזור לך. אני כל יום משתמש ב 10 גלעינים של משמיש ואני עדין בחיים. בכל מקרה אני מחל לכם רק טוב ובהצלחה.
• קוראת אתכם: כל כך קשה. איך אתם מצליחים לראות הכל בראיה כה מפוכחת? איך אתם מצליחים ללכת נגד הממסד? חזקו ואמצו. יש הרבה אנשים אתכם ואתם לא לבד.
• גילי ומירב: תודה לכל המגיבים. אנחנו רוצים שוב להזכיר שהדברים קרו בעבר. כמו כן אנחנו רוצים להדגיש שהתכנים באתר אינם מהווים המלצה רפואית. אנחנו משתדלים לא לצנזר תגובות, אבל אנחנו לא יכולים לקחת אחריות על התוכן שלהן. אתם מתבקשים להפעיל “קומון סנס” ולהמשיך ללמוד ולחקור בעצמכם את הדברים. אנא היעזרו בקצת סבלנות כדי להגיע לסוף הסיפור ולקבל את התמונה המלאה.
• אחת: אתם כיום עוסקים באיזשהו תחום ברפואה משלימה? הרי זה וודאי השאיר עליכם חותם רציני
• גיל: אריאל מפגין בורות, אך חושב את עצמו לידען בנושא . לאטריל (אמיגדלין) אינו ויטמין. אין זה תכשיר חדש, אלא תכשיר ישן שנבדק בעבר ונמצא כי הוא בלתי יעיל בסוגי סרטן שונים ואף רעיל (גרם להרעלת ציאניד). בשל כך החומר אסור לשימוש בארצות הברית. המקור שאריאל מתבסס עליו הוא אתר פרסומי בלתי אמין שבו יש הפנייה לרכישת המוצר ומוצרים דומים. ניתן למצוא מידע ורשימת מקורות אמינים בנושא בוויקיפדיה באנגלית: http://en.wikipedia.org/wiki/A mygdalin . ואם גילי ומירב אינם מצדדים, כטענתם, ברפואה אלטרנטיבית, מדוע הם מפרסמים באתרם פרסומות למוצרים ולמטפלים אלטרנטיביים?
• אריאל: האם שמעתם על ה B-17 או בשמו מקצועי laetrile. אחוז ההצלחה של החומר הטבעי הזה עומד כיום על כ 85%, לעומת הכימו שעומד על 15%. אבדתי אם ואחות למחלה הארורה הזאת, עוד לפני שידעתי על החומר הנ”ל. היום אני משתמש בו כחומר מנע. החומר מופק מגלעינים של מישמש ועוד כמה פרות. תעשו חיפוש בגוגל. הסיכוי שלכם גדול יותר אם לא תיתנו לעולל את החומר הרעיל הזה שנקרא כימו. עוד דבר, האם ידעתם שיש היום יותר אנשים שמטפלים בסרטן (רופאים אחיות וכדומה) מאשר חולים? דבר אשר מפרנס המון אנשים שלא רוצים לוותר על מומחיותם ו/או פרנסתם. בבקשה תבדקו את הקישור שהוספתי כדי לקבל מושג. http://www.1awesomeb17site.com / כולי תיקווה שכך או אחרת תמצאו מזור ומרפה לביתכם ולא תפסידו אותה בתור שפן ניסיונות לרופאים שמחפשים “מקרים מעניינים” שחושבים שהם שליחו של הקדוש ברוך הוא. אם כל הכבוד ויש כבוד, לכבוד הרב פירר הוא כולו מאמין של הרפואה הקונבנציונלית בלבד.
• גיל: גילי ומירב גילו אומץ? אומץ אינו לברוח מטיפול קשה וכרוך בתופעות לוואי, אך יחיד שהוכח כיעיל, אל אשליה של “טיפול” מלטף אך בלתי יעיל, אלא להיפך. אומץ הוא להילחם למרות קשיים הכרוכים בכך ולא לברוח מהמלחמה בגלל הסיכון הכרוך בה (בריחה מבית חולים אינה כרוכה בסיכון כלשהו). לרופאים אין לב, אלא רק “קופה רושמת”? אני דווקא קורא שהרופאים ניסו לעזור לגילי ולמירב מעל מה שבעלי מקצוע אחרים היו עושים (הם הפנו את ההורים ליועצים חיצוניים מתחרים, אישרו הגעת מטפלים “טבעיים” ואף תרגמו עבור ההורים בלי תמורה מסמכים - וזאת הרבה מעבר לדרוש לפי חוק זכויות החולה). האם הרבה בעלי מקצוע אחרים היו עושים זאת? האם הרופאים בבית החולים הציבורי הם “קופה רושמת” או דווקא המטפלים שאליהם פנו ההורים? אני יודע שהרופאים ברפואה הציבורית לא מקבלים גמול הולם לעבודתם הקשה, המחייבת אותם להתמודד עם התנהגות של משפחות כמו זו של גילי ומירב (הרופאים לא יכולים לסרב לקבלם לטיפול, בניגוד למטפלים האלטרנטיבים), ואילו המטפלים האלטרנטיבים שמשלים משפחות הנמצאות במצב קשה עושים זאת תוך גריפת ממון רב לכיסיהם.
• קוראת אתכם: אתם אמיצים כל כך! היו חזקים. רפואה שלמה.
• תמר: תתפללו אין דרך אחרת!
• תמר: הרופאים לא יודעים לרפא. כבר שנים שאין להם לב! רק קופה רושמת
• אחת: וואו כל פרק שאני קוראת זה מדהים יותר ויותר וגם מפחיד!
• חגית: מרגש עד דמעות, מה מצבה של הילדה היום? מה אוכלת? בת כמה? היא מחייכת? איך מצב הרוח שלכם ביומיום? אתם עובדים?
• עמוס: גילי ומירב יקרים היומן שלכם מעורר התפעלות על המסירות והנחישות לקחת אחריות על הטיפול בכם ובבתכם ועל כוחות האמונה והאהבה שבכם. גם אני (כמו ד”ר לוי) חושב שלא כל כך חשוב מה באמת עבד בשביל בתכם, העיקר שמצבה השתפר. לדעתי לכל אדם תגובות אינדיבידואליות לטיפולים מסוגים שונים ולכן המחקר, על אף חשיבותו, לא פותר את המקרה של החולה הספציפי הנוכחי אליו יש להתייחס לגופו של עניין, עם אהבה ואכפתיות ולא כעוד מקרה או כמחלה.
• אייר: מחזקת ידיכם בכל אשר אתם עושים,צריך אומץ גדול ןבעיקר עיניים שרואות ןלב שמרגיש ואת שניהם יש לכם.הטיפול של טרונד הגיע בזמן,איני מכירה אותו אך ברור שהטיפול בכם פתח בפניה אפשרות להחלמה.חיזקו ואימצו אייר
• אחת: רגע איבדתי אתכם…מי זה משה? ועוד משהו,מי זה ניצן אישתו של ברי? חסר פה הרבה ידע פתאום אני לא מבינה מי השמות החדשים הללו! תודה:)
• מירב האמא: לאמא של מתמחה:גם אם בסיטואציות אחרות יכלתי לראות את פועלו המבורך של המתמחה בסיפור,בזמן ההוא המוסד הזה כפה עלי טיפול מסוכן והצוות השתדל בכל כוחו לבצע. רציתי שיורידו את הידיים מהתינוקת ויפסיקו את הניסוי כדי שנוכל להתפנות לטיפול נכון עבורה. לצורך איזון: אני לא יודעת מה עוד חוץ מממון ותהילה יגרום למרכז רפואי להעלים מידע על אופציות נוספות ,ימציא מספרים לא אמינים ולא מגובים על אחוזי הצלחה ויתעקש בכוח על המשך טיפולים אגרסיביים לילוד ששוקל שני קילו וקצת. השילוב של נדירות המחלה יחד עם מחקר בנושא שנערך במרכז יכול לעזור להבין שלמרות שמערכותיה של התינוקת קרסו היתה מוטיביציה מוגברת מצד הרופאים להמשיך עוד ועוד.מישהו צריך לעצור ולהגיד הלו! לא על התינוקת הזאת. מצפה לדווח: כתבתי לך באנרגי כבר מספיק. אולי רק אזכיר שנגררנו אל בית החולים הזה בלחץ הפחדות,איומים וכפיה ולא הגענו אליו אחרי שיקולים ומחשבה מתוך בחירה.בהמשך הסיפור ישנם גם מצבים אחרים ומקומות אחרים.
• אמא של מתמחה: כאמא של מתמחה אני מוחה נמרצות נגד האשממתכם את הרופאים בבתי החולים הציבוריים בהתנשאות ובתאוות ממון ותהילה. בני עובד בפרך בימים ובלילות בתנאים קשים לא מתוך התנשאות ולא מתוך תאוות ממון או תהילה. הוא יכול לישון בתורנות בלילה, אך מעדיף לטפל בחולים הזקוקים לעזרתו. עליו להתמודד עם דרישות חסרות בסיס של חולים ומשפחותיהם והוא מגלה סבלנות רבה כלפיהם. כך עושים כל הרופאים שאני מכירה בבית החולים. חוצפה היא להאשים אותו ואת הרופאים האחרים ברפואה הציבורית(גם הבכירים)בהתנשאו� � ותאוות ממון ותהילה, המתאימים יותר למרפאים ברפואה הפרטית שאליהם פניתם. אכן, אין להתייחס לרופאים כאל כל יכולים, אך אין להתייחס אליהם כפי שאתם התייחסתם.
• לצורך איזון: בניגוד לרוב המגיבים כאן, אני חושבת שאין אוביקטיביות בסיפורכם, שטענותיכם מבוססות על גישה מראש נגד הרפואה שאיננה טבעית ולא על עובדות מוכחות, ושאתם לא מאפשרים לאלו שאותם אתם מתקיפים להגיב. אתם טוענים שהרופאים התייחסו אליכם בהתנשאות מתוך דאגה לאינטרסים שלהם ושל המוסד בו הם עובדים הקשורים לממון או לתהילה. אני קראתי כי רבים מהרופאים התייחסו אליכם לא בהתנשאות אלא בסבלנות רבה, סייעו לכם והפנו אתכם לחוות דעת נוספות חיצוניות. איך אתם מעיזים להגיד שמתמחים אשר ניסו לטפל בתינוקת שלכם בלילה במקום ללכת לישון עשו זאת מתוך תאוות ממון או תהילה? איזה ממון ואיזו תהילה דרושים למתמחים אלו? ואיזה ממון ואיזו תהילה דרושים לרופאים היותר בכירים? הרי משרתם בטוחה בבית החולים בלי קשר לממון או לתהילה. להיפך- דווקא סיפורכם, שהוא בבחינת פרסומת, קשור לממון ולתהילה שדרושים למרפאים הטבעיים שאליהם פניתם כדי שיוכלו להמשיך לגרוף ממון רב מעיסוקם במסגרת פרטית ולא ציבורית שאינה מתגמלת, אלא דורשת סבלנות אין קץ כלפי מטופלים כמוכם.
• שמעון: גיל ומירב שלומות! האם ניתן לקבל מספר טלפון להילר שעזר לכם? אשמח באם תיענו לבקשתי זו. בתודה למפרע. שמעון. נ.ב. כל מי שעשה מחקר קצר יודע שרופאים בעיקר לומדים פרמקולוגיה משך שנותיהם בפקולטה לרפואה, אי לכך הדחף של מרביתם לרשום לכולנו תרופות ועוד תרופות. בשנה האחרונה החלפתי 3 רופאי משפחה שסירבו למדוד לי לחץ דם במרפאתם. האם הם פוחדים לגעת בחולה או שאינם יודעים איך מבצעים בדיקה פשוטה זו? לאלוהים הפתרונים!!!
• גילי ומירב: ליאת שלום. קודם כל תודה על האיחולים והברכות. אנחנו מעולם לא תכננו לפגוש מערכת מנוכרת ורדומה ששמה את טובת החולה אי שם בסוף הרשימה. לו רק יכולנו היינו בוראים לעצמנו רופאים שמסתכלים לאחר בעיניים מאותו הגובה, מכניסים עצמם לנעליו, מתייחסים אליו ואל החלטותיו לפני כל דבר אחר. ברור שהרבה לפני האינטרסים שלהם ושל המוסד בו הם עובדים, הקשורים לרוב לממון או לתהילה. ברמה היותר עמוקה אני מסכים איתך. אנחנו בראנו את המציאות הזו. ועל-כן אם ישנה ביקורת היא לא לאותם רופאים. הביקורת היא אלינו, אל המון החולים, שמתייחסים אל רופאיהם כאל בני מעמד עליון, אם לא כאלים. אם לא נדרוש יחס ראוי לא בטוח שנקבל אותו. לא במוסך, לא בבנק ולא בבתי-החולים. כ”כ הרבה אגודות וארגונים קמו כדי להגן על הצרכן בפני התאגידים ואילו אנחנו מצאנו עצמנו כזוג הורים לתינוקת שנולדה עם גידול בכבד לבד מול מערכת שרמסה שוב ושוב את זכויות האדם שלנו ואת כל זכויות החולה של ביתנו. הלוואי שהייתה שם איזושהי מחשבה חיובית שיכלה להוציא אותנו מהלופ הזה. אנחנו גילינו שהדרך הייתה צריכה להיות עבורנו הרבה יותר מעשית. התחושה הרעה הזו בכל הגוף שאת מתארת. אולי היא לא הייתה מגיעה לו היינו בוחרים לתאר את הדשא והציפורים הנמצאים מחוץ למחלקה. הם טובים וקיימים, אבל הם פחות קשורים לסיפור שלנו. אני לגמרי בעד לראות את הדברים הטובים שקיימים, אבל מה זה אומר לגבי שאר הדברים. להתעלם מהם? ליייפות אותם? להעביר את המסר בצורה שתהיה יותר נעימה? הדברים האלה קרו לנו והצלחנו לשרוד אותם למרות התחושות המאוד קשות שליוו אותנו במשך השבועות האלה שעליהם אנחנו מספרים והזמן שבא אח”כ. מקווה שתתחזקי ותקראי את שאר הטורים. גילי
• ליאת: גילי ומירב שלום. קראתי את הטורים שלכם והזעזעתי מאוד, אחרי כמה טורים נשברתי, זה עושה לי רע בכל הגוף. ממש פיסית. אני מאחלת לכם בהצלחה במאבק ושולחת לכם ברכות. יש לי גם ביקורת קטנה. אני חולקת אתכם את השקפת העולם שאומרת שרופאים לא באמת מבינים שום דבר. זאת אחרי נסיונות הולכים וחוזרים עם אבחנות מוטעות ורופאים אנטיפתיים. אני לא אלאה אתכם בפרטים, אבל האמון שלי ברופאים לא מאוד גבוה. אבל למדתי על עצמי שההשקפה הזאת עלולה לגרום לי מראש ליצור מציאות שלילית. לאחרונה החלטתי לשנות את זה ולהתחיל לראות רופאים אחרת, אתם ודאי תאמרו שנכנעתי לשיטה. זה לא ממש נכון, אני עדיין עושה הכל כדי לא ללכת לרופאים, אבל גמלתי בליבי החלטה שאני מסתכלת עליהם מעכשיו באור אחר. אני אומרת לכם את זה כי אני מזהה את זה קצת גם אצלכם. בטורים שקראתי הרגשתי לפרקים שאתם בתוך איזה לופ, שלא מאפשר לכם ליצור מציאות אחרת. שאתם כבר יוצרים מציאות שלילית מתוך ההשקפה השלילית שלכם על בתי חולים ורופאים. אני מרגישה שכדאי לכם לעשות סוויץ’, אני בטוחה שהיקום יעזור לכם בכך. חשיבה חיובית גם בתוך בתי החולים, אהבה גם כלפי הרופאים, ואמונה שהאנשים האלה באמת מנסים לעזור לכם. אני מרגישה שכל אלה יוכלו לייצר מציאות הפוכה ממה שאתם מרגישים. כשאני הולכת לרופא אני קודם כל מתכוונת. מדמיינת שהפגישה תהיה טובה, יוצרת התכוונות שהרופא יהיה ידידותי וטוב לב ומבקשת מהיקום שהתהליך יהיה חיובי ותורם. זה בדרך כלל עובד. אני שולחת לכם ברכות והרבה הצלחה ליאת
• אחת: יש לטרונד אתר אינטרנט במקרה? ד.א. פרק מדהים!! סוף סוף אני מתחילה לקרוא דברים חיוביים!! מאד מרגש!!! מעצבן איך שהרופאים נוטים לזקוף לזכותם דברים שהם לא אמורים!!!
• שרה: שלום, ראשית, רפואה שלמה ובשורות טובות, שנית, קראתי את ספרה של שרה חמו: שביל הזהב לריפוי טבעי. גם היא התמודדה עם הממסד במלחמה נחרצת. והבריאה ממחלה שהסיכוי להירפא ממנה שואף ל-…..למרות שהרפואה לא הודתה בכך. בהצלחה, ישועת ה’ כהרף עין שרה
• איריס: התפללו הרבה לעזרה מבורא עולם . חילונית . גאה בכם וקוראת בשקיקה את העובר עליכם .חיזקו ואימצו
• מיכל: הי גילי ומירב התרגשתי מאוד לקרוא את הפרק! תודה שכתבתם על טרונד. חיבוקים ונשיקות לילדודס מכולנו.
• גילי ומירב: שלום לכל הקוראים! במהלך השבוע יתפרסם פרק נוסף. אנחנו רואים חשיבות רבה בהבאת סיפורנו לציבור הרחב. אנחנו משתדלים לפרסם את הפרקים תוך סנכרון עם הפרסום ב nrg. עקב כך נוצר מצב בו לפעמים בשבוע מסויים לא מפורסם פרק חדש כדי לשמור על הרצף.
• sara: שלום, קראתי את 17 הפרקים הראשונים. וכבר זמן רב שלא נוסף פרק חדש באתר. האם יפורסמו עוד פרקים או שהמטרה היא שנקנה את הספר ? (כי הסקרנות רבה מאד) תודה
• גילי ומירב: שוב תודה לכל המתפללים והמברכים ולכל מי שהציע עזרה. התקופה הזו, שעליה אנחנו כותבים, כבר מזמן מאחורינו. התינוקת שלנו היא כיום ילדה גדולה ובריאה. גילי
• מירב: מירב וגילי היקרים. במקרה הגעתי הבוקר אל סיפורכם העצוב והמכעיס לא פחות. אני מהופנטת ולא יכולה להפסיק לקרוא ולבכות גם יחד. מחר כשאדליק נרות שבת, אתפלל לשלומה של הילדה היקרה הקטנה ואבקש עבורכם שלווה וכחות נפש לעבור את התקופה הקשה כל כך. מזעזע אותי לקרוא לאיזה יחס משפיל זכיתם, דווקא בתקופה קשה כל כך בה הייתם זקוקים לחיבוק חם וכתף תומכת. הלוואי והיתה לי דרך נוספת לעזור לכם מלבד תפילה אותה אשא בליבי להחלמת בתכם היקרה. חושבת עליכם ורוצה לשמוע בשורות טובות. מירב.
• לילך: עוקבת ומנסה להציף את כולכם בענני אהבה ובריאות. תמשיכו לעשות את הכי טוב בשביל הילדה שלכם ובשביל עצמכם. לילך
• לילך: מחזקת אתכם בכל ליבי. שולחת לכם ענני ערמות של אהבה והערכה. ילדתי כמעט איתכם ועקבתי כמעט מההתחלה… אם אפשר לעזור בכל דרך-אשמח
• קרינה: גילי ומירב אני כמו רותם לאחר כתבה קצרה באתר NRG כל כך נסחפתי להמשיך לקרוא את כל הפרקים אני בהריון בחודש 8 ונורא היתרגשתי מהפרקים אומנם מאוד קשה לעיכול אך מציאותי המחלה לצערי קרובה אלי מאוד (סבא ובן זוג לשעבר שחלה) רציתי להגיד לכם שאתם באמת אנשים מיוחדים והכוחות והיחד שלכם יכול רק ללמד ולהראות שיש סיכוי והאופטימיות זה התרופה הטובה ביותר לחיים אני ממש שמחה לשמוע שכרגע הילדה בסדר והייתי מאוד שמחה לדעת ולקרוא פרקים נוספים במידה ויש
• גילי ומירב: רותם המון תודה על כל החיזוקים. הפרקים שפורסמו הם פרקים מתוך ספר המספר על מה שעברנו לפני מספר שנים. התינוקת שלנו היא כיום ילדה בריאה ומאושרת. ישנם ילדים אחרים הזקוקים ברגעים אלה לכל התפילות והעזרה. אחת מהן היא סופי אשר מופיע קישור לאתר שלה אצלינו באתר. תוכלי ליצור קשר דרך שם או דרכי אם יהיה בכך צורך. יישר כוח גילי
• רותם: לגילי ומירב המדהימים, שמי רותם, אני בחורה דתייה, בת 21ואמא לתינוק בן 10 חודשים. הגעתי לאתר שלכם לאחר שקראתי קטע אחד בnrg ופשוט לא יכלתי להפסיק לקרוא, קראתי פרק פרק מההתחלה ועד הסוף!אני מזדהה עם התחושות של הרצון לעשות הכל בשביל הילד שלכם כל כך! לצערי אין לי הרבה במה לעזור לכם (הכסף הוא לא משאב שמצוי אצלנו לרוב) ולכן הדרך היחידה שלי (וחס וחלילה אני לא ממעטת בערכה) היא תפילות עבור סופי. רציתי להגיד לך שמבין השורות של הפרקים השונים, ראיתי זוג מדהים, עם המון המון כוחות, שלמרות הכל (במלוא מובן המשמעות של הכל!!!) ממשיך לתפקד, בחיי הקצרים עברתי לא מעט דברים קשים, וגיליתי שהאמונה וכח הרצון הם לפחות 50% מהדרך אל ההצלחה! אני בטוחה שסופי מקבלת מכם המון כוחות, ומתפללת שבאמת תעברו את זה כמו גדולים! אני לא יודעת איזה עוד עזרה אתם צריכים עוד חוץ מכספית, אולי אם תוכלו לכתוב למייל, או באתר עוד דברים שאתם צריכים בהם עזרה אוכל לנסות לעזור בעצמי או למצוא את הגורמים המתאימים! המון בהצלחה… מתפללת בשבילכם!
• גילי ומירב: תודה, על התפילות וההבנה ועל הצעת העזרה. תודה לכל מי שמזדהה ומגיב ולכל אלה שנכנסים וקוראים…. התינוקת היא היום ילדה בריאה ומדהימה, אבל לא הייתי רוצה להקדים את המאוחר. גילי
• מיכל: ליבי איתכם,הורים טריים וכל כך כאובים, אני מתפללת לשלום הקטנה,הלוואי והייתי יכולה לעשות עוד משהו, האם יש משהו שאפשר לעשות למענכם? ומה שלומה היום? הרבה אהבה וחום,מיכל
• גילי ומירב: מתפלל איתכם ומקווה לטוב. הלוואי ותמשיכו להתחזק ותרגישו קצת פחות חסרי אונים. גילי
• קרן, אמא לעתיד (מקווה): ליבי איתכם. קוראת ובוכה. אני בהריון שמסתבך מרגע לרגע, הבדיקות לא טובות, בזו אחר זו, אנחנו מתפללים מקווים וחסרי אונים. נתתם לנו כח. תודה.
• גילי ומירב: תודה! עברנו לפונט אחר. מקווה שזה יותר טוב. גילי
• אמא אחת: גילי ומירב יקרים, אני עוקבת בדריכות רבה אחר הפרקים שאתם מפרסמים. כל הכבוד על הכתיבה האמיצה והחושפנית. אני מושכנעת שאתם עושים שירות מאד חשוב לכל הורה - הרי כולנו עומדים לא פעם מול רופאים שחצניים…..ממת� �נה בקוצר רוח להמשך הקורות אתכם. ופידבק טכני קטן- הפונט שבחרתם לאתר מקשה על הקריאה. ה”ל” שיורדת מהשורה מאמצת את העיניים. פונט אריאל שהוא המקובל ביותר באינטרנט הוא גם הקריא ביותר. אשמח אם תשקלו לעבור אליו. תודה!
• עדי: לגילי ומירב קראתי את כל הפרקים בשקיקה. מדהים כמה בעידן חוק זכויות החולה רופאים עדיין מרשים לעצמם לחרוג מהכללים האתיים. אני רואה שאתם יודעים את זכויותיכם, ורוצה לחזק אתכם בעמידה האיתנה על זכותכם וזכותה של בתכם לקבל את הטיפול שאתם רוצים שהיא תקבל. אני מאחלת לכם רפואה שלמה במהירות ושתמשיכו באומץ לב לשתף גם אחרים שיוכלו ללמוד מניסיונכם. שולחת אליכם אנרגיות חיוביות עדי
• שרון: האם אתם גיל ומירב מיקנעם?
• דניאל: כל הכבוד לכם, דניאל
• עדי: מקסים וכל כך כל כך מרגש לא יכולה לחכות לשמוע את הסוף הטוב
• מיכל: מזעזע. האטימות של הרופאים